ספוטפיי הולכת להעלם?
מחשבות על ראיון עם ג׳ימי איובין
שירותי הסטרימינג, מבחינתי, נמצאים דקות ספורות מלהפוך למיושנים.” זה לא אני אומר. את זה אמר חברי הטוב ג׳ימי איובין. טוב ,הוא לא ממש יודע שאנחנו חברים כי הוא לא שמע את שמי מעולם אבל מבחינתי הוא חבר וותיק אחריו אני עוקב מאז שאני בן 17 וזה חברות וחברים מעל חמישים שנה של חברות חד צדדית כואבת. ראיתי את השם שלו כטכנאי על תקליטים שהעיפו לי את המח מBorn to run , דרך אלבום המופת המדהים שהוא הפיק לטופ פטי Damn the Torpedoes ועוד ועוד. אחכ ראיתי איך הוא עובר מאולפני ההקלטה לעמדת המפיק ,לחברת תקליטים, מקים את חברת האוזניות ביטס עם ד״ר דרה ומוכר את החברה לאפל ב 3 מיליארד דולר.
מתנצל מראש על חוסר הצניעות אבלתמיד הרגשתי קרוב לג׳ימי כי כמעט כל מה שהוא עשה גם אני עשיתי אם כי בקטן ,בווליום הרבה יותר חלש ומקומי. ושוב סליחה שאני מתגנב לפריים באופן אישי אבל ניקיתי רצפות והכנתי קפה באולפנים בארה״ב כמוהו , (הוא אפילו היה עוזר טכנאי של לואי להב וגם אני הייתי נהג של לואי),עבדתי בחברת תקליטים (מקומית) כמוהו ,שיתפתי פעולה עם חברות טכנולוגיות שהתכתבו עם מוסיקה כשייעצתי לקומברס וטיון וויקי כמוהו ואפילו הייתי סוג של חלוץ בתחום ההיפ הופ המקומי כמוהו. (הוא הרי גילה את אמינם עם דר דרה וכו.ואני הייתי אשם תמיד) לצערי לא יצא לי למכור חברה במילארדים אבל לפחות כתבתי כמה שירים ואני חבר בלהקה שעדיין פעילה מה שממלא אותי בשמחה שאי אפשר לקנות בכסף. אם לא ראיתם את ארבעת הפרקים של the defiant ones. עליו ועל דרה רוצו לראות.
הקשבתי אתמול לפוד קאסט בשם Founders של אחד דייוויד סנרה. בפרק הזה הוא מראיין שעתיים את גימי וגם מפריע לו לא מעט לדבר.
לאיובין יש את היכולת החצופה לתמצת תובנות למשפטים קצרים ומשעשעים. כך למשל כששאל את ספרינגסטין על אלבומו the river בהשמעה מוקדמת באולפן בה השירה נבלעה והייתה נמוכה מדיי לטעמו במיקס- ״ מתי אתה מקליט את השירה״ מה שגרם לברוס לחזור לאולפן ולבשל את האלבום הכפול שוב.
כשדיבר על Spotify ו-Apple Music הוא אמר בפשטות:
“שירותי הסטרימינג, מבחינתי, נמצאים דקות ספורות מלהפוך למיושנים.”
אוף, עוד פעם משנים לנו? ואני הנחתי שפלטפורמות סטרימינג שכולנו משתפים איתם פעולה הן האבולוציה הסופית של צריכת מוזיקה. סוף סוף כל אדם עם סמארטפון יכול להאזין כמעט לכל שיר שקיים - מיידית.
אני עוד זוכר פגישה שהייתה לי עם אחמט ארטגן נשיא אטלנטיק שאיתו הייתי מיודד. זה היה בניו יורק בשנות התשעים. הקשיש הזה שהמציא את לד זפלין ועוד מאות להקות שגדלתי עליהן הסכים לשמוע ממני על מיזם מוסיקה דרך הטלפון הנייד של קומברס ואז אמר לי :״ יאיר ידידי, מוסיקה קונים בחנויות תקליטים - לא בטלפון״. כמה התאכזבתי מהאיש המבריק הזה ששרד את השינויים בעולם המוסיקה על פני עשורים ולא הצליח להבין לאן הקידמה הולכת. קומברס נכשלה במיזם ולעומתה אפל וספוטיפיי דווקא הצליחו אבל אולי ארטגן צדק וראה משהו שאני לא ראיתי? משהו ביחסי אומן מאזין?
נחזור לספוטיפיי וג׳ימי - הפושטק האיטלקי עם חוכמת הרחוב הפשוטה מברוקלין שלו כנראה צודק לחלוטין שוב.
ותרשו לי לצטט את המאמר של Joel Gouveia שבו הוא כותב : https://substack.com/@joelgouveia
״כמעט כולם בתעשיית המוזיקה שונאים את Spotify - חוץ מהאנשים שעובדים שם.
זו פלטפורמה ששואבת מהאמנים כל מה שיש להם, מונעת בפועל בניית קהילה, ולמרות כל זה עדיין מתקשה לייצר רווחיות בריאה.
מודל הסטרימינג שבור מהיסוד. ובסופו של דבר יהיה ברור יותר ויותר שהוא עומד לקרוס.״
ג׳ואל מסביר למה עידן ה-DSP עומד להיעצר, למה חברות התקליטים הגדולות מפחדות בשקט, ולמה אמנים שלא יסתגלו עכשיו יטבעו יחד עם הספינה.
“קצת היסטוריה למי שנולד עם סמארטפון ,אחרי התרנגולים, אריק איינשטיין כוורת תמוז תיסלם ובנזין ולא היה לו מעולם פטיפון.
במשך כל המאה ה-20 חברות התקליטים הגדולות לא רק החזיקו בזכויות - הן גם החזיקו בחומרה.
הן היו בעצם מונופולים משולבים של טכנולוגיה וייצור בתחפושת של חברות אמנות. הלייבלים הגדולים החתימו אומנים שיווקו את מרכולתם אבל גם היו מעורבים בהמצאות טכנולוגיות.
- RCA המציאה את פורמט ה-45 RPM וייצרה את הפטיפונים אבל גם היתה לה זרועת תוכן שהחתימה אומנים.
- Philips החזיקה ב-PolyGram והמציאה את הקלטת .
- Sony החזיקה ב-CBS Records וגם פיתחה יחד עם Philips את הדיסק-קומפקט (CD) והמציאה את ה-Walkman.
החברות החזיקו באמן, במוצר הפיזי שעליו הודפסה המוזיקה, ואת המכשיר שמנגן אותה. כולל השיווק וההפצה .
בארץ הם החזיקו באומנים, במפעלי התקליטים והקסטות ובערוצי ההפצה כולל בשלב מסויים רשתות חנויות התקליטים.
היום - כל החברות בארץ ובעולם איבדו את הצינורות.
לראשונה בהיסטוריה, תעשיית המוזיקה תלויה לחלוטין בענקיות טכנולוגיה חיצוניות:
Apple, Google, Amazon ו-Spotify.
הן מחזיקות:
- את ההפצה
- את האלגוריתמים
- את החומרה (אייפונים, רמקולים חכמים)
- והכי חשוב - את נתוני הלקוחות
מוסיף ואומר Joel Gouveia - ״מאז שהלייבלים איבדו שליטה בפורמטים, חברות הטכנולוגיה הפכו את המוצר לקומודיטי.
תראו את מלחמות הסטרימינג של וידאו:
Netflix, HBO, Disney+.
לכל אחת יש תוכן ייחודי.
אבל במוזיקה?
Spotify, Apple Music, Amazon Music ו-Tidal מציעות אותו מוצר בדיוק:
ספרייה של 100 מיליון שירים.
איובין אומר בפודקאסט:
“כרגע סטרימינג מוזיקה הוא שירות תשתית. כל השירותים אותו דבר. אם אחד מהם יוריד מחיר - האחרים גמורים.”
כאשר מוזיקה נתפסת כתשתית - כמו מים או חשמל - הערך שלה נשחק.
בעסק טכנולוגי רגיל (SaaS או Netflix), ככל שיש יותר מנויים - הרווחיות עולה.
בסטרימינג מוזיקה קורה ההפך.
הפלטפורמות משלמות בערך 70% מההכנסות לבעלי הזכויות.
כל השמעה → כסף יוצא מהמערכת.
איובין אמר זאת בפשטות:
“לשירותי הסטרימינג יש בעיה - אין להם מרווחי רווח.”
המודל הזה עובד רק עבור:
- Apple
- Amazon
כי מבחינתן מוזיקה היא רק כלי למכור:
- אייפונים
- מנוי Prime
- שירותים אחרים
אבל Spotify כחברה עצמאית?
בבעיה.
וכשהמרווחים לחוצים - מי נפגע ראשון?
האמנים.
איובין אומר שהבעיה הגדולה ביותר היא ש-DSPs נכשלו ביצירת מקום שבו אמנים ומעריצים באמת יכולים להתחבר.
“זה חד-ממדי. כמו כספומט. אתה מכניס כסף ומקבל מוזיקה.”
במילים אחרות:
Spotify לא רוצה שתהיה לך מערכת יחסים עם המעריצים שלך.
Spotify רוצה שלמעריצים שלך תהיה מערכת יחסים עם Spotify.
לכן הם שומרים בקנאות על נתוני המאזינים.
אם אתה בונה קריירה על פלטפורמה שלא נותנת לך אפילו אימייל של מעריץ - אתה בונה בית על אדמה שכורה.
במודל התשלומים הנוכחי כל הכסף נכנס לבריכה אחת.
ואז מתחלק לפי נתח השמעות עולמי.
נניח שאתה משלם 11.99 דולר ומאזין רק ללהקות אינדי.
אבל הילד שלך שומע דרייק וטיילור סוויפט 8 שעות ביום.
הכסף שלך לא הולך ללהקות שאתה אוהב.
הוא הולך בעיקר ל-1% מהאמנים הכי גדולים.
המערכת מסבסדת את הסופרסטארים ומרעיבה את המעמד הבינוני של המוזיקאים.
אז אם סטרימינג הוא לא הסוף - אז מה כן?
Joel Gouveia אומר שאולי DSPs לא ייעלמו מחר. ואני אומר שהם ינסו להשאר רלוונטיים בכל כוחם.
אבל Joel Gouveia חושב שהאמנים שישרדו בחמש השנים הקרובות הם אלה שמתרחקים מה"כספומט".
הם בונים קהילות משלהם.
- אוספים מספרי טלפון של מעריצים
- בונים שרתי Discord פרטיים
- מתמקדים ב-Average Revenue Per Fan
דרך מרצ’נדייז, ויניל וכרטיסים
אנחנו רואים את סוף עידן הקהל ההמוני.
ואת תחילת עידן המיקרו-קהילות.
בעשור האחרון התעשייה ניסתה לגרום למיליון אנשים לשמוע שיר פעם אחת.
בעשור הבא, אמנים ינסו לגרום ל-1,000 אנשים לאהוב אותם לנצח.
כמי שמופיע בפני קהל לבד או עם תיסלם אני יכול להגיד לכם שאת חווית ההופעה החיה יהיה קשה להעתיק למשהו טכנולוגי. ראיתי את המופע הלונדוני של האוותרים של להקת אבבא. התיירים והאנגלים נורא נהנו. אני ממש הבנתי את הרעיון אחרי שני שירים וזה לא עשה לי כלום.